עדה יונת
| עדה יונת |
|---|
 עדה יונת, 2013. צילום: Hareesh N. Nampoothiri.
|
| תאריך לידה: 22 ביוני 1939 |
| תאריך פטירה: 31 באוגוסט 2026 |
| ענף מדעי: כימיה, קריסטלוגרפיה וביולוגיה מבנית |
| השכלה: האוניברסיטה העברית בירושלים; דוקטורט ממכון ויצמן למדע |
| תרומות עיקריות: פענוח מבנה הריבוזום ומנגנון פעולתו; פרס נובל לכימיה 2009 |
עַדָה יוֹנַת (22 ביוני 1939 – 31 באוגוסט 2026) הייתה כימאית וקריסטלוגרפית ישראלית, פרופסור מן המניין בפקולטה לכימיה במכון ויצמן למדע, שהתמחתה בקריסטלוגרפיה של חלבונים. מחקריה עסקו במבנהו ובפעולתו של הריבוזום. כלת פרס נובל לכימיה לשנת 2009 על מחקרה שתרם להבנת המבנה והתפקיד של הריבוזום.
ביוגרפיה
עדה אטל[1][2][3] נולדה בשנת 1939 לאסתר ולהלל ליבשיץ בשכונת גאולה בירושלים במשפחה דלת אמצעים. אביה היה יליד זדונסקה וולה בפולין, רב ונצר לשושלת רבנים. אימה ילידת פולין גם היא.
הוריה עלו בשנת 1933 וניהלו יחד חנות מכולת בשכונה. בעקבות יוזמת הגננת שלה, לאה ויס,[4][5] שצירפה את כיתה א' לגן, יונת למדה בבית הספר היסודי בשכונת בית הכרם שבירושלים.[6] היא התייתמה מאביה בגיל 11 ובשנת 1953 עברה עם אימהּ ואחותה לתל אביב, שם השלימה את לימודיה התיכוניים ב"תיכון חדש", תוך שנדרשה לעבוד כדי לסייע למשפחתה. היא קיבלה פטור משכר לימוד, ובתמורה נתנה שיעורים פרטיים במתמטיקה לעולים חדשים.
בשנת 1959, לאחר שירותה הצבאי, החלה בלימודים באוניברסיטה העברית בירושלים, ולמדה לתואר בוגר בכימיה ותואר מוסמך בביוכימיה וביופיזיקה שעסק במערכות פוליפפטידים סינתטיים, בהנחיית פרופ' גדעון בלאואר. במקביל ללימודיה, עסקה בהוראת מתמטיקה בסמינר לוינסקי.
ב-1964 החלה את לימודיה לתואר שלישי במכון ויצמן למדע. עבודת הדוקטורט שלה, שבוצעה בהנחיית פרופ' וולפי טראוב ובעידודו הנמרץ של פרופ' גרהרד שמידט, חלוץ הקריסטלוגרפיה בישראל, עסקה באפיון המבנה של קולגן ברזולוציה גבוהה באמצעות קריסטלוגרפיה בקרני רנטגן. במהלך עבודתה ביצעה חישובים של קואורדינטות אטומיות בסיבי הקולגן באמצעות מחשב "גולם" במכון ויצמן. עם השלמת הדוקטורט, ב-1968, יצאה לפוסט-דוקטורט בארצות הברית, באוניברסיטת קרנגי מלון וב-MIT. לאחר שובה לישראל ב-1970 הצטרפה כחברת סגל למחלקה לכימיה ביולוגית במכון ויצמן. באותה עת ייסדה את המעבדה הראשונה בישראל, והיחידה במשך כעשור, לקריסטלוגרפיה של חלבונים. ב-1984 מונתה לפרופסור חבר במכון, במחלקה לביולוגיה מבנית, וב-1988 מונתה לפרופסור מן המניין. בשנים 1988–2004 עמדה בראש מרכז מזר לביולוגיה מבנית, ומשנת 1989 עמדה בראש מרכז קימלמן להיערכות ביומולקולרית.
במקביל לימדה וחקרה כמדענית אורחת במוסדות אחרים בישראל ובעולם. בין 1986 ל-2004 עמדה בראש יחידת המחקר של מכון מקס פלאנק בהמבורג. היתה חברה במועצה להשכלה גבוהה, באקדמיה הלאומית הישראלית למדעים וחברה זרה של האקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים (נבחרה ב-2003) ובאקדמיה האירופית למדעים ולאמנויות.
חקר מבנה הריבוזום
עדה יונת התפרסמה בעבודתה פורצת הדרך בתחום פענוח המבנה המרחבי של הריבוזום על ידי קריסטלוגרפיה באמצעות קרני רנטגן. היא החלה במאמציה בדרך זו עוד בשנות ה-70 של המאה ה-20, ובמשך שנים רבות נחשבו מאמציה לחסרי תקווה, ותוצאותיה הראשונות התקבלו בספקנות.
קריסטלוגרפיה בקרני רנטגן היא טכניקה מקובלת לבחינת המבנה המרחבי של מולקולות ביולוגיות ומבנים מיקרוסקופיים אחרים: בשיטה זו יוצרים מן החומר גביש, מקרינים אותו בקרני X, ומתוך פיזור הקרינה מסיקים את מבנה המולקולה, המלמד על תפקודה. הפעלת השיטה על הריבוזומים נחשבה כקשה ואף בלתי אפשרית עקב גודלם, מורכבותם הפנימית, גמישותם וחוסר יציבותם, שהקשו על גיבושם לגביש ועל ביצוע המדידות הקריסטלוגרפיות. יונת לא נרתעה מן הקשיים. השראה למחקרה סיפקו הדובים, אשר נכנסים לתרדמת חורף, שבמהלכה הריבוזומים בתאיהם מתכנסים למבנה דמוי גביש.[7]
כדי להתקדם, נדרשו לה ריבוזומים בכמות רבה. ב-1978 פגשה בכנס מדעי את הנס גינטר ויטמן, נשיא מכון מקס פלאנק לגנטיקה מולקולרית בברלין, שהציע לה לעבוד במכון והעמיד לרשותה כמויות גדולות של ריבוזומים מנוקים שהיו שם. יונת החלה לעבוד בגרמניה בשיתוף פעולה עם הקבוצה, וכעבור שנתיים הצליחה לקבל תמונה ראשונה של תת-היחידה הגדולה בריבוזום.
חידושים במחקר
תוחלת החיים הקצרה של הגביש יצרה בעיה בהדמייתו: הקרינה החזקה הנדרשת כדי לפענח את המבנה המרחבי, פירקה את הגבישים כמעט מיד. כדי להתגבר על קושי זה, פיתחו יונת ומדענים נוספים במכון ויצמן שיטה להקפאה מהירה של הגבישים בטמפרטורה של כ-185 מעלות צלזיוס מתחת לאפס, כך שעמידותם לקרינה תעלה. טכניקה זו, קריו-קריסטלוגרפיה, נעשתה מאז לטכניקה יסודית בתחום. פיתוח נוסף היה השימוש בריבוזומים שמקורם בארכאון המצוי בים המלח, Haloarcula marismortui, שיציבותו נשמרה בריכוזי מלח גבוהים. בהמשך נעשה שימוש גם בחיידקים עמידים לטמפרטורות גבוהות, שחיים במעיינות חמים. פיתוח נוסף היה סימונן של "נקודות התייחסות" בגבישי הריבוזומים באמצעות צברים של אטומים כבדים. פיתוחים אלו אפשרו את גיבושם של הריבוזומים, הקרנתם והבנת שלבי הפעולה בתהליך הסינתזה של חלבונים, ומכאן נדרשה עבודה על שיפור ההפרדה (רזולוציה) של התמונות.
ב-1995 הציגה יונת את ממצאיה בכנס של קריסטלוגרפיה בקנדה. בשלב זה היה ברור שפענוח מדויק של מבנה הריבוזום באמצעות קריסטלוגרפיה בקרני X הוא משימה אפשרית. מדענים, שחלקם התייחסו בספקנות לממצאיה של יונת עשור קודם לכן, התחרו בה כעת על הבכורה בתחום.[8] שורת מאמרים על המבנה של תת-יחידות ושל הריבוזום כולו, עם כושר הפרדה משתפר והולך, התפרסמו בשנים 1999 ו-2000 בכתבי העת החשובים.
הצטברות הידע על מבנה הריבוזום ואתרי הפעילות השונים שבו אפשרה הבנה טובה יותר של דרכי פעולתן של תרופות אנטיביוטיות קיימות, ופיתוחן של תרופות חדשות. קריסטלוגרפיה של קרני X על ריבוזומים שהוצאו מחיידקים, אשר טופלו קודם לכן בתרופות אנטיביוטיות שונות, אפשרה הבנה טובה יותר של מנגנון הפעולה של התרופות השונות.[9]
ב-2006 עבדה קבוצת המחקר של יונת בשיתוף לואיס מסא וחתן פרס נובל לכימיה ג'רום קרל, על הבנת הקשר שנוצר בין ה-tRNA לבין הריבוזום, בעת ייצור חלבונים בתא. על-פי יונת, "ההבנה שהשגנו באשר לדרך בנייתו של חלבון בריבוזום תאפשר פיתוח של תרופות אנטיביוטיות יעילות יותר, שיוכלו לפגוע גם בחיידקים שכבר פיתחו עמידות כנגד תרופות אנטיביוטיות קיימות".[10] ב-2012 הביעה יונת את חששה מכך שחברות התרופות לא ישקיעו מאמצי מחקר בפיתוח אנטיביוטיקה חדשה, משיקולים כלכליים, והאנושות עלולה לחזור לעידן שלפני המצאת האנטיביוטיקה בתוך 20–30 שנים.[11] יונת אף שלחה מחקרים לחלל ושיתפה פעולה עם כ-12 משלחות של נאס"א.[12]
לאחר הזכייה בפרס נובל
בשנים שמאז זכייתה בפרס נובל לכימיה, המשיכה יונת במחקר פעיל סביב הריבוזום. מאפיין מבני שהיא גילתה עוד בשנות ה-90 הוא שני רכיבי RNA השוכנים במבנה הריבוזום ויוצרים יחד מעין כיס זעיר שגודלו כ-120 נוקלאוטידים, בסה"כ כ-5 אחוזים מגודלו של הריבוזום. התברר שכיס כזה מצוי בריבוזומים של כל היצורים החיים ושליבת פעילותו מתרחשת בתוכו: שם נוצרים הקשרים בין אבני הבניין החלבוניות ע"פ הסדר המוכתב בצופן הגנטי. מבנה הכיס נקרא פרוטו-ריבוזום והשערתה של יונת ועמיתיה היא שזהו האב הקדמון של הריבוזום המודרני, אשר נוצר כגופיף מולקולרי אוטונומי ונשמר לאורך האבולוציה בשל חשיבותו ויעילותו.[13]
כמו כן, יונת וקבוצתה המשיכו לחבר בין הבנת מבנה הריבוזום לבין יישומים קליניים כנגד מחלות חיידקיות. במרכז מחקרה פיתוח וייעול של טיפולים אנטיביוטיים ותרופות הנקשרות ביעילות רבה יותר לאתרי הריבוזום, במטרה לשתק את ייצור החלבונים של החיידק, וכן שינויים גנטיים שאופיינו בריבוזומים של חולי מחלות כגון סרטן, אנמיה ואלצהיימר. בעבודתה זו זכתה יונת לשתף פעולה עם בתה, ד"ר חגית יונת, המכהנת כראש המערך הגנטי למבוגרים במרכז הרפואי תל השומר.
פעילות ציבורית וחברתית
לאחר זכייתה בפרס נובל לכימיה בשנת 2009, היא התבטאה בפומבי מספר פעמים בעד עמדות פציפיסטיות וקריאות לשלום. בין היתר, היא עוררה בשעתו סערה ציבורית בישראל כאשר קראה לשחרר את כל האסירים הפלסטינים הכלואים בישראל בלי קשר למו"מ של עיסקת שליט ("יש לשחרר מחבלים גם ללא קשר לעסקת גלעד שליט"), מתוך תפיסה שהחזקתם אינה מונעת טרור אלא רק מזינה את מעגל האלימות ומעודדת חטיפות ("אם לא יהיו מחבלים בבתי הכלא, לא יחטפו ישראלים כדי להביא לשחרורם"), וטענה כי יש לפתור את הסכסוך בדרכים מדיניות ולא צבאיות.[14]
במהלך הרפורמה המשפטית בישראל, הצטרפה ל-91 אנשי רוח ובהם עוד זוכי פרסי נובל, לעתירה לבג"ץ נגד חוק ביטול עילת הסבירות, בטענה שה"הישגים לא היו מתאפשרים במדינה לא דמוקרטית".[15]
יונת פעלה רבות להנגשת המדע לפריפריה החברתית והגיאוגרפית בישראל. היא הרצתה בהתנדבות בפני תלמידים, נוער ומבוגרים במגזר היהודי והערבי כאחד, מתוך אמונה שהחינוך המדעי הוא כלי לצמצום פערים חברתיים.
כאישה הראשונה בישראל שזכתה בפרס נובל, יונת הייתה מודל לחיקוי ופעלה באופן אקטיבי לעידוד נשים ונערות לבחור בקריירה בעולמות ה-STEM (מדע, טכנולוגיה, הנדסה ומתמטיקה).
חיים אישיים
הייתה נשואה לד"ר משה יונתדרוש מקור. בתם המשותפת היא ד"ר חגית יונת, רופאה פנימית המומחית לגנטיקה, מנהלת מחלקה פנימית א' ומערך הגנטיקה למבוגרים במרכז הרפואי תל השומר.
במשך שנים יונת הייתה חברה בפורום אינטלקטואלי שהתכנס מדי שבוע בקפה כסית בתל אביב, ובו היו חברים בני הזוג רחל ואורי אבנרי, יצחק לבני, דן קדר, שלמה שבא, דוד שחם, ראובן וימר, עמיקם גורביץ', נחמיה שטרסלר ונוספים.[16]
הוקרה על פועלה
ב-10 בדצמבר 2009 קיבלה עדה יונת פרס נובל לכימיה על מחקרה פורץ הדרך בחקר הריבוזום. יונת חלקה את הפרס עם תומאס סטייץ מאוניברסיטת ייל וונקטרמן רמאקרישנן מאוניברסיטת קיימברידג'.
בין הפרסים שבהם זכתה עדה יונת בישראל ובעולם נמנים:
- פרס קולטהוף למצוינות בחקר הכימיה (1990)
- פרס ישראל לשנת ה'תשס"ב (2002)
- פרס הארווי, 2002
- פרס לואיזה גרוס הורוביץ, מטעם אוניברסיטת קולומביה, 2005[17]
- פרס א.מ.ת, 2006
- פרס רוטשילד, 2006
- פרס וולף, 2007
- פרס פאול ארליך-לודוויג דרמשטטר, הפרס הגבוה ביותר בתחום הרפואה בגרמניה, 2007[18]
- פרס לוריאל-אונסק"ו לנשים במדע 2008[19]
- תוארי דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת בן-גוריון בנגב (2002), אוניברסיטת אוקספורד (2008), האוניברסיטה העברית (2011), אוניברסיטת ז'וזף פורייה (2015), אוניברסיטת קרנגי מלון (2018), הטכניון (2024)[20] ואוניברסיטאות נוספות
לקריאה נוספת
- אורית ראובני-גפן, "גם בשביל מזל צריך לעבוד קשה", ריאיון עם עדה יונת, המגזין "לאשה", 24 במרץ 2008
קישורים חיצוניים
- פרופיל באתר פרס נובל
- פרופיל ResearchGate
- פטנטים באתר Justia
- קבוצת המחקר של עדה יונת, באתר מכון ויצמן למדע
- אשכול המוקדש לעדה יונת
- דורית פרנס, דובי קוטב וריבוזומים שיכורים, סיינטיפיק אמריקן ישראל,
- מרית סלוין, המירוץ אחרי הריבוזומים, גליליאו, גיליון 43, ינואר-פברואר 2001
- איתן ישראלי, המירוץ אחרי הריבוזומים, "הרפואה", עיתון ההסתדרות הרפואית בישראל, כרך 138, חוברת י"ב, 2000, עמודים 1037–1038
- עדה יונת באתר פרס ישראל
- עדה יונת באתר פרס א.מ.ת
- עדה יונת באתר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים
- פרופ' עדה יונת לאחר הזכייה: "זה מחקר שראוי לנובל", mako, 7 באוקטובר 2009
- החוקרת הישראלית עדה יונת זכתה בפרס נובל לכימיה, nrg, 7 באוקטובר 2009
- מצגת Microsoft PowerPoint המסבירה על מה קיבלה יונת את פרס נובל, באתר מוזיאון המדע בירושלים
- דוד וגולית: אנטיביוטיקות קטנטנות משתקות את הריבוזום הענק, 23 בפברואר 2010
- "היא התחילה בקטן וצמחה, אבל זה דרש מאבקים של אישה חזקה", הארץ, 3 בספטמבר 2026
- עדה יונת, מה קדם למה: הצופן הגנטי או מוצריו?, הרצאה בסדרת הרצאות 'מדוע'
- עדה יונת, הריבוזום המופלא, הרצאה על שם אפרים קציר, מכון דוידסון לחינוך מדעי, 20 בפברואר 2011
- ההכרזה של ועדת פרס נובל והתגובה של עדה יונת, AP Archive, 7 באוקטובר 2009
- טקס הענקת פרס נובל, AP Archive, 10 בדצמבר 2009
- החלומות שלפנינו, הארץ, 26 בספטמבר 2019
- Ada Yonath, Encyclopaedia Britannica
הערות שוליים
- ↑ בבית המשפט המחוזי בירושלים, חרות, 12 בספטמבר 1951, עמ' 67
- ↑ István Hargittai, Magdolna Hargittai, Candid science 6: Interview with Ada Yonath (p. 390)
- ↑ משה רונן ויחזקאל אדירם, הבורר, מתוך המוסף "24 שעות" של ידיעות אחרונות, 18 בנובמבר 2009 (בעמודה השנייה)
- ↑ סבתה של העיתונאית דנה ויס
- ↑ פוסט בעמוד הפייסבוק של עיריית ירושלים, 29 באוגוסט 2019
- ↑ Judy Siegel-Itzkovich, Former 'village fool' takes the prize, Jerusalem Post, 8 במרץ 2008
- ↑ מרית סלוין, המירוץ אחרי הריבוזומים, גליליאו, גיליון 43, ינואר-פברואר 2001
- ↑ איתן ישראלי, המירוץ אחרי הריבוזומים, "הרפואה", עיתון ההסתדרות הרפואית בישראל, כרך 138, חוברת י"ב, 2000, עמ' 1037–1038
- ↑ איך תרופה פועלת, "המכון", 26 במרץ 2002
- ↑ פרופ' עדה יונת, מסתרי הקשר הפפטידי, 27 בנובמבר 2006, באתר "המכון" - חדשות מדע בשפה ידידותית, מכון ויצמן למדע
- ↑ אבי בליזובסקי, חוסר הרצון של חברות התרופות לפתח אנטיביוטיות חדשות, מסיבות כלכליות, עלולה להחזיר אותנו עשרות שנים לאחור, כתבה באתר "הידען"
- ↑ החוקרת הישראלית עדה יונת זכתה בפרס נובל לכימיה, וואלה, 7 באוקטובר 2009
- ↑ החיים בכיס הקטן: כיצד נוצרו החלבונים הראשונים?, ynet, 15 בספטמבר 2022
- ↑ כלת פרס נובל לכימיה, פרופסור עדה יונת: לשחרר אסירים מבתי הכלא, הארץ, 10 באוקטובר 2009
- ↑ זוכי פרס נובל הצטרפו לעתירה: "לא היינו זוכים במדינה לא דמוקרטית", אייס, 14 באוגוסט 2023
- ↑ ראובן וימר, עדה יונת וסוד החיים, הוצאה עצמית, 2022
- ↑ Louisa Gross Horwitz Prize - 2005
- ↑ Paul Ehrlich and Ludwig Darmstaedter Prize 2007
- ↑ פרס מפעל חיים לעדה יונת
- ↑ תואר דוקטור לשם כבוד לסופר דויד גרוסמן ולכלת פרס נובל פרופ’ עדה יונת
מזהים במאגרי מידע
IMDb · Enciclopèdia Catalana · הספרייה הלאומית של ישראל · הספרייה הלאומית של פולין · הספרייה הלאומית של גרמניה · הספרייה הלאומית של איטליה · ISNI · ספריית הקונגרס · הספרייה הלאומית של צ'כיה · הספרייה הלאומית של הולנד · NUKAT · ORCID · IdRef · Trove · VIAF · WorldCat